<h1>פסקי הרי"ד — ב"מ</h1>
<h2>דף ו.</h2>
[ב"מ ס"א ע"ב] א"ר אלעזר ריבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק ריבית אינה יוצאה בדיינין, ור' יוחנ' אמ' אפי' ריבית קצוצה אינה יוצאה בדינין, ולקמ' [ס"ב ע"א] פסיק תלמ' הילכת' כר' אלעזר דאמ' ריבית קצוצה יוצאה בדינין, אמ' רב נחמן בר יצחק מאי טעמיה דר' אלעזר אמ' קרא [ויקרא כ"ה] אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך, אהדר ליה דניחי בהדך, ודוקא מן המלוה מוציאין ריבית קצוצה, אבל אם לא הספיק להחזיר עד שמת אין מוציאין מבניו, ולדידיה אזהר רחמ' לבריה לא אזהר רחמ', דתניא הניח להן אביהן מעות של ריבית אע"פ שיודעים שהן של ריבית אין חייבין להחזיר, הניח להן אביהן פרה וטלת וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן.
<h2>דף כז.</h2>
[ב"מ נ"ו ע"א] מתני'. אילו דברים שאין להן אונאה, הקרקעות והעבדים והשטרות וההקדשות, אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה, שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם, ר' שמע' אומ' קדשים שחייב באחריותן יש להן אונאה ושאינו חייב באחריותן אין להן אונאה, ר' יהודה אומ' אף המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין להן אונאה, אמרו לו לא אמרו אלא את אילו.
<h2>דף כז:</h2>
[ב"מ נ"ז ע"א] אמ' רבא אמ' חסא בעי ר' אמי אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, [או אין להן], אמ' רב נחמן הרי אמ' חסא פריש ר' אמי אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, עיין לקמ' בהילכ' כשם שאונאה במקח וממכ'. ר' יונה אמ' אהקדש, ור' ירמיה אמ' אקרקעות, ותרויהו משמיה דר' יוחנן אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, מאן דאמ' אהקדשות כל שכן אקרקעות, ומאן דאמ' אקרקעות אבל הקדשות לא, כדשמואל דאמ' שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל. פי' טעמ' דמילתא הוא דמכי אמ' כלי זה יהא מחולל בפרוטה זו קדשה ההיא פרוטה שהקודש תופש את דמיו, ומכי נתפשה ההיא פרוטה בקדושה יצא הכלי לחולין ושוב אין מועלין בו דהא בהא תליא, כיון דקודש שיני נתפש בקדושה, קודש ראשון יוצא לחולין, דדוקא קדשי מזבח תופשין תמורתן והן אינן יוצאין לחולין, אבל קדשי בדק הבית משעה שתופשין חליפיהן הן יוצאין לחולין, והמותר אם יש להן ביטול מקח מן התורה חייב ליתן אותו והכלי כבר יצא לחולין, ואם אין להן ביטול מקח (מקח) מן התורה אינו נותן כלום, ודומה לזה דין המעילה דתנן במעילה בפ' הנהנה [י"ט ע"ב] אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת בלבד. פי' אילו הן קדושין קדושת הגוף ואין יוצאין לחולין לעולם, הילכך יש בהן מועל אחר מועל, שאם נהנה ראובן מבהמת הקרבן וחזר שמע' עוד ונהנה ממנ' שניהן מביאין קרבן מעילה, והוא הדין לכלי שרת, ולא אמרי' ממועל קמ' יצא לחולין שאין יוצאין לחולין לעולם, אבל אם היה כלי של קדשי בדק הבית שאינו קדוש אלא קדושת דמים, כיון שנהנה ממנו הראשון בשוה פרוטה כדתנן התם נתנה קטלה בצוארה וטבעת בידה, ושתה בכוס של זהב כיון שנהנה שוה פרוטה מעל, וכיון שנהנה הראשון בפרוטה יצא כל הכלי לחולין והראשון חייב לשלם הכלי וחומש להקדש, או ישלם גוף הכלי ויוסיף עליו חומשו, או ישלם דמיו וחומשו, וכשרוצה לשלם גוף הכלי וחומשו אז עוד חוזר ונכנס הכלי בקדושה והנהנה ממנו בין הוא בין אחר מועלין בו, אבל קודם שישלמנו חולין גמורים הוא וברשותו עומד ואין בו מעילה, דמשעה שנהנה ממנו בפרוטה אוקמיה [רחמ'] ברשותיה ויצא לחולין, והם הכי נמי בפידיון משעה שנתן פרוטה תחתיו יצא הכלי לחולין, ומיהו במעילה חייב לשלם קרן וחומש מן התורה, אבל בפידיון למאן דאמ' אין להן ביטול מקח אינו חייב לשלם כלום אלא באותה הפרוטה שנתן תחתיו קנאו.
[ב"מ נ"ז ע"א] אונאה אין להן ביטול מקח יש להן, קשיא לי כיון דפחות מאונאה כל שהוא הויא מחילה, ויותר מאונאה כל שהוא הוי ביטול מקח, ונוהגין בין במטלטלין בין בקרקעות ואין חילוק ביניהן אלא אונאה עצמה, ומי יוכל לצמצם אונאה בשתות דוקא לא פחות ולא יתר כל שהוא, ונמצא שדין הקרקעו' והמטלטלין שוין, וכן נמי יש לתמוה במטלטלין עצמו מי יוכל לכוין השתות שלא ישוה לא פחות ולא יתר בכיון. ונרא' לי דכל שהו אינו חשוב להכריע, שאם היה המקח מנ' זוזים ומכרו בשישים אין הפרוטה מכרעת לא לביטול מקח ולא למחילה שכיון שבדינרי' מכר בדינרין משערין, שאם היתה ההונאה עשרה זוזים הויא הונאה, ואם היתה י"א דינ' הוי ביטול מקח, ואם היתה ט' דינ' הויא מחילה, אבל אם היתה י' דינר וחצי לא חשיב ההוא חצי דינר לשווייה ביטול מקח, או אם היתה ט' וחצי לא חשיב ההוא חצי דינר לשוייה מחילה עד שיותיר או יחסר דינר שלם, ומתשע ועד אחד עשר תופשת ההונאה עד שיהו תשעה או אחד עשר, וכן נמי אם מכר לו שוה חמשה דינר' בששה נמצאת האונאה דינר אחד, ומחלקין את הדינר למעות כסף, אם היתה דינר ומעה הויא ביטול מקח דינר חסר מעה הויא מחילה, אבל פרוטה או איסר או פונדיון אינן מכריעין לא לביטול מקח ולא למחילה אלא הכל ייקרא אונאה. ומאי דאמרן גבי [סלע] לעיל [נ"ב ע"א] דיותר מכדי אונאה אפי' כל שהוא אסור, דוקא לגבי מטבע אמרן הכי מפני שדרך העולם לשוקלו והילכך בכל שהוא יותר מקפידין עליו, אבל במקח וממכר לא הוי הכי, שאם כן לא תימצא לעולם אונאה מכוונת בשתות דוקא. ואע"ג דהני סברי דיש לקרקעות ביטול מקח, אשכחן בדוכתא אחרינא בפ' המקבל לקמן [ק"ח ע"א] ובפ' האיש מקדש [קדושין מ"ב ע"א] דרב נחמן סבר אפי' ביטול מקח אין להן, והילכת' כותיה, עיין בערך ו' בספר המכריע.
